אחד מזיכרונות הילדות החזקים שלי הוא ריחות הבישול והסירים הגדולים של אמי כשהייתה מבשלת לי ולשבעת אחיי. גדלתי בעיר יוקנעם במשפחה דתית. אבא עבד במפעל ואמא גידלה אותנו בבית.
בערבים אחרי העבודה, הייתי עומד לצד אמי במטבח ועוקב בקפדנות אחרי כל ערבוב סיר או תנועה של אמי בניסיון לפענח את סוד הקסם ואת סוד האהבה בידה של אמי. משתמע מכך, אוכל תמיד התקשר אצלי עם חיבוק אוהב.
את אשתי היקרה הכרתי בישראל כשבאה מגרמניה להתנדב במפעל בו עבדתי. לאחר כמה מפגשים, החלטתי להזמינה לארוחת שישי בבית הוריי. היא תמיד מתארת את הרגע הזה שבו טעמה את הבישולים שלי אמי כאהבתה השנייה – אחריי כמובן! כמו שנאמר: "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה חזקה ומצליחה". כך היא דחפה אותי ללמוד ביסודיות את אומנות הבישול בטענה כי את סוד הקסם ירשתי מאמא, אך לימוד מקצועי של הפרקטיקה יוכל לגרום לאושר ולחמם את ליבם של אנשים רבים. בשנת 2003 עברתי עם אשתי לברלין. המחשבה על לעזוב את בייתי ומשפחתי בישראל ולחיות רחוק כל כך הייתה קשה. כפי שאמר יהודה הלוי בשירו:"ליבי במזרח ואנוכי בסוף במערב". אך התייחסתי למעבר לברלין כשליחות. התחלתי את דרכי החדשה בגרמניה בבישול כשר לתלמידים במרכזי לימוד יהודיים. העובדה כי אהבת אמי מופצת ומועברת הלאה לנוער היהודי בגרמניה מרגשת אותי בכל פעם מחדש.
בשנת 2005, לאור ההצלחה במרכזים היהודים, קיבלתי הצעה מפתה וחברתי לאחד השפים הגדולים ברשת מלונות ידועה שהפכה עם הזמן לבית חם ולמשפחה. לאחר 10 שנים במטבח המלון הרגשתי רוח חדשה במפרשים וספינתי השליחה את עוגנה בנמל הבית וביעדה הסופית: איבגיס הכשרה!

 .